מוטיבציה

לאחר שהעלתי את המאמר הקודם, שעסק ביתרונות של הסתמכות על שגרת חיים לעומת הסתמכות על מוטיבציה (ממליץ לכם לקרוא אותו), נשאלתי על ידי מספר אנשים "איך מייצרים, מתחזקים ומשחזרים מוטיבציה?"

האמת היא שהתשובה שונה אצל כל אדם, מה שיעבוד לי לא בהכרח יעבוד לאדם אחר, יש סיכוי טוב שחוויה אישית שלי לא תעזור  לרוב האנשים. אני אשמח להקשיב, לתמוך, להציע רעיונות, אבל כל אדם צריך להבין מה מניע אותו, מה יוציא אותו מהמיטה בבוקר ומה יגרום לו לדחוף את הפדלים קצת יותר חזק בעליות.

חשוב קודם כל להבין שהמוטיבציה היא רגש, היא מושפעת מהרבה גורמים חיצוניים ופנימיים, אבל היא רגש, תחושה. על מנת שנצליח בתהליך שהתחלנו, חשוב מאוד לשלוט ברגשות שלנו. לפעמים, אנחנו יודעים מה הדרך הנכונה להגיע אל המטרה שלנו, אנחנו מבינים את ההיגיון מאחורי הדרך. אבל אנחנו מרגישים שבא לנו ללכת לישון מאוחר ולאכול גלידה מול הנטפליקס, יום לפני אימון בוקר קשה.

ברגע שנשלוט ברגשות שלנו,  הם יעבדו בהתאם להיגיון שאנחנו מכירים ונצליח להגיע אל המטרות שהצבנו לעצמנו. ספורטאי תחרותי לא יצליח להשתפר ולהגיע לקריירה מקצוענית בלי לשלוט ברגשות שלו, גם אם הוא מאוד מוכשר גנטית. באותה מידה זה נכון גם לכל מי שרוצה לשפר את הכושר, להרזות ונכון גם למטרות כמו הצלחה במבחנים או הצלחה בעבודה.

בשביל לשלוט ברגשות יש צורך להבין מה מניע אותנו, כל אחד מאיתנו מתלהב מדברים אחרים וכל אחד מאיתנו טוב בדברים אחרים, צריך למצוא דרך לנצל את התשוקה שלנו ולהשתמש במה שאנחנו טובים בו, על מנת שנשיג את המטרות שלנו.

יש אנשים מאוד תחרותיים שתמיד ירצו להתחרות על קומים בסטרבה. יש אנשים שיסתכלו על סגמנטים שונים רק בהשוואה לעצמם וירצו להשתפר. יש אנשים שמאוד מתלהבים ממספרי הספק וירצו לשלב בתוכנית האימונים, באופן קבוע, המון טסטים. יש אנשים שיתלהבו בסוף אימון מדויק שהם עשו, כשהטריינינג פיקס צובע את האימון בירוק ומסמן וי. רוב האנשים, יגיבו טוב למחמאות מהסביבה, אבל יש גם אנשים שפחות מרגישים עם זה בנוח. חשוב לדבר עם המאמן באופן פתוח על מנת שהוא ידע מה מניע אתכם וינסה לשלב את זה בתוכנית האימונים. עם כל המאמצים שאנחנו עושים על מנת שתוכנית האימונים תהיה טובה, בלי פידבק מתמיד וכנה, קשה מאוד לבנות תוכנית שתאפשר לספורטאי להתמיד ולהצליח בה.

כל ניצחון קטן שחווים בזמן אימון, כל שבוע אימונים מוצלח, כל שבירת שיא אישי, כל מכשול שעוברים בדרך על מנת להגיע אל המטרה הסופית, הוא חשוב. צריך ללמוד להנות מהתהליך, להעריך אותו. ברור שאנחנו מתאמנים בגלל שאנחנו רוצים להגיע לתוצאה הסופית, אבל בלי לחגוג ניצחונות קטנים לא נהנה מהדרך. קשה מאוד לצבור מוטיבציה יום יומית בעזרת חשיבה על דברים רחוקים, שמרגישים מחוץ להישג ידינו, דברים שלפעמים מרגישים בלתי אפשריים. הניצחונות הקטנים, מטרות הביניים, הם הבסיס של כל תהליך משמעותי.

זו גם הסיבה שאנשים מפתחים הרגלים רעים, אנשים אוכלים אוכל לא בריא ומעשנים בגלל שהם יודעים שזה מסוכן לבריאות שלהם, אבל יעברו עוד עשרות שנים עד שהם יפגעו מזה, זה מרגיש להם כמו איום רחוק ולא ממשי. כשמדובר על איום מיידי לבריאות שלהם, כמו הקורונה לדוגמא, הם הולכים עם מסכות ולא לוחצים ידיים, למרות שנגיף הקורונה הרג הרבה פחות אנשים ממחלת הסרטן.

בעזרת מטרות יומיות ומטרות שבועיות נצליח למצוא את עצמנו הרבה יותר מחויבים לתהליך שאנחנו עוברים. גם אם היה לנו שבוע לא מוצלח ואנחנו מרגישים שהלכנו אחורה, תמיד אפשר לקבוע מטרה חדשה לשבוע הקרוב ולעמוד בה. ככל שנעמוד ביותר מטרות ביניים, נתקרב וגם נגיע אל המטרה הגדולה, כשמתמקדים כל יום ביומו אפשר להתמודד עם העליות והירידות של החיים ביותר קלות.

חשוב שמטרות הביניים שנקבע יהיו מטרות ריאליות. מטרה ריאלית תיתן לך הרגשת ניצחון, תעלה לך את הביטחון העצמי ותעלה לך את הרצון להמשיך להתקדם. כשקובעים מטרות לא ריאליות, בקלות אפשר להשלים עם תחושת ההפסד, להתרגל לעובדה שאי אפשר לעמוד ביעדים ולאבד את רוח הלחימה והמאמץ. ברגע שמתרגלים לאי עמידה במטרות, מתפתח הרצון להימנע מאתגרים. הרגשות שלנו שולטים בפעולות שאנחנו עושים, כשאנחנו נכשלים פעם אחר פעם במטרות לא ריאליות, אנחנו מתאכזבים, נפגעים וכאובים. אנחנו לא יכולים להרשות את זה לעצמנו אם אנחנו רוצים להצליח בטווח הארוך, בניה הדרגתית היא הדרך היחידה להגיע אל מטרת העל שלנו. נקודה חשובה בקביעת יעדים שבועיים היא ההתמדה, מומלץ להעלות את הקושי באופן הדרגתי ומותאם אישית. מטרה ריאלית נבחנת לא רק ביכולת שלך לעמוד בה אלא ביכולת שלך להתמיד בה. יכול להיות שתעמוד במטרות השבועיות אבל תצטרך להשקיע בהן כל כך הרבה כוח רצון שאחרי חודש כבר תישבר מנטלית וזה סימן שהמטרה לא הייתה ריאלית מלכתחילה, צריך לחשב מחדש על מנת שתצליח להתמיד בתהליך.

אם אתם מרגישים שקשה לכם לעמוד במטרות הביניים שנקבעו, תדברו על זה, תספרו איך אתם מרגישים. ברגע שאתם נפתחים ומספרים על מה שאתם עוברים, אתם לא מרגישים שאתם נמצאים לבד בתהליך, יש עוד מישהו בצד שלכם, יש מישהו שמבין אתכם, יש מישהו שיעזור לכם לעבור את התהליך ולעמוד במטרות שלכם.

כל מה שכתבתי עד עכשיו זה חלק מייצור המוטיבציה אצל אדם שנמצא בתוך תהליך רציף של תוכנית אימונים. כשמדברים על איבוד המוטיבציה להתאמן אחרי פציעה או חזרה לאימונים אחרי תקופה לחוצה בחיי העבודה או המשפחה, אפילו חזרה לאימונים אחרי שעברת כבר את תחרות המטרה שלך ויצאת לפגרה, המצב יכול להיות קצת שונה. 

נתחיל מזה שחשוב בתקופה כזאת לחזור לבסיס ולרכוב אימונים לא עצימים, ללא מטרת כושר מדוייקת, אני אישית מעדיף על אופני שטח, הרבה עבודה על טכניקה, להנות מהסינגלים, לזרום אותם, לא ללחוץ בעליות. אולי לאנשים דייקנים זו נשמעת כמו רכיבה משעממת, בנאלית, מבחינת התכנון שלה על הנייר, אבל מבחינת החוויה שלה היא שונה לגמרי. 

תוך כדי רכיבה כזאת הרבה מהרוכבים נזכרים כמה הם אוהבים לרכוב על אופניים, מנסים לשחרר את הברקסים כל פעם קצת יותר, לזוז יותר על האופניים, לרדת דרופ שהם עוד לא ירדו, למצוא קו מאתגר אבל קצת יותר מהיר בסינגל, האדרנלין של הסינגלים עובד כמו קסם אצל רוכבי אופניים מנוסים, אחרי שנהנת בירידה אתה תרצה גם להתקיף את העליה בשביל להגיע לירידה עוד הפעם כמה שיותר מהר.  רוכבי אופניים מנוסים צריכים רק להיזכר למה הם אוהבים את הרכיבה, מה הכניס אותם לענף הזה. כשאומרים לרוכב מנוסה לצאת לרכיבה קלה בסינגלים אחרי שהוא לא עשה את זה הרבה זמן, הראש נזכר באקשן שהוא כל כך אוהב, במהירות, בתגובה לתנאי השטח המשתנים. הגוף רעב לכל אלו אבל כשאתה לא עולה על האופניים ונותן לו הזדמנות לחוות את זה, לפעמים אתה שוכח. כשאתה מתחיל את הרכיבה בלי ציפיות אבל מסיים אותה עם חיוך על הפנים זו חוויה מיוחדת, הגוף הוא כמו קפיץ שרק רוצה לשחרר את האנרגיה שצבורה בו על הפדלים.

אפילו אם תתמיד ברכיבות קלות במשך תקופה ארוכה ולא תרצה לקבוע מטרות מדויקות  או לעשות אימונים עצימים במשך התקופה הזאת, זה לגמרי בסדר. הורדת הלחץ של בעיות היום יום בעזרת רכיבה רגועה יכולה להיות לך ממש טובה. בסביבה הנכונה ובזמן הנכון, אתה תוכל לחזור לרכיבה הישגית כשאתה יותר בשל ולהנות מזה. ההנאה מהרכיבה ומהחיים היא חלק יותר חשוב מאשר ההישגים והמטרות שתגיע אליהן בעזרת האימונים, לפעמים שוכחים את זה.

הסביבה שלך משפיעה על ההתנהגות שלך, אימון ביחד עם קבוצה או עם חברים יכול לתרום המון. כשעושים את האימונים ביחד ניתן להנות מהם ולהפיק מהם יותר תועלת מאשר אם היית עושה אותם לבד. הסביבה שלך מאוד חשובה, גם אם בזמן האימון כל אחד רוכב בקצב שלו, אבל עושים ביחד את החימום והשחרור או אפילו רק נפגשים ומדברים באופן קבוע מחוץ לאימונים, זה משנה לך את כל הגישה כלפי האימונים. התחושה הקהילתית שיש בספורט היא חלק בלתי נפרד ממנו. יש המון אנשים שעושים ספורט רק בשביל החברה, זה כיף להתאמן ביחד, זה כיף לדבר על ספורט, זה כיף להיות חלק מקבוצה. גם אם האימונים קשים, הרבה יותר קל לעבור אותם ביחד.

כשאתה נמצא בסביבה של אנשים שחיים אורח חיים בריא, אתה תושפע מהם. הם ימשכו אותך לכיוון שלהם ויהיה לך יותר קל לאכול בריא, להתמיד בתוכנית האימונים ולישון מספיק בלילה. כשאתה נמצא בסביבה של אנשים שאוכלים הרבה ג'אנק פוד, לא ישנים מספיק ולא מתאמנים, אתה תפתח הרגלים דומים.

כשאתה נמצא בסביבה של אנשים שמתאמנים באופן קבוע ורוצים להגשים מטרות דומות למטרות שלך, הסביבה תעזור לך להתחבר ריגשית אל המטרות שאתה קבעת כחלק מתוכנית האימונים שלך. ברגע שיהיה לך חיבור ריגשי אל המטרות, הן יהיו חשובות לך, כשאכפת לך מהמטרות שקבעת, אתה תהיה מחויב אליהן. החיבור הריגשי הרבה פעמים יותר חשוב מאשר הלוגיקה בעת קביעת המטרות, הסביבה תעזור ליצור חיבור ריגשי בשביל לתת לך דחיפה לתהליך. אנחנו מנסים ליצור מצב שבו הרגשות שלך יגרמו לך לרצות להתאמן ולהתמיד בתוכנית האימונים, שהרגשות שלך לא יעבדו נגדך, שיהיה לך אכפת מהאימונים. אם תהיה אדיש כלפי האימונים, אתה תעשה אותם פחות טוב ופחות תתמיד בהם. אם האימונים יהיו חשובים לך ותפתח תשוקה להתאמן ולעמוד במטרות הביניים שלך אתה תצליח גם לעמוד במטרת העל שקבעת.